Chapter D

Rex vicecomitibus et omnibus ballivis et fidelibus suis, Salutem. Cum dilecti nobis in Christo fratres de ordine Prædicatorum in Anglia, Judæis, quorum mentes vetustas erroris, et perfidiæ, obnubilat, et obcæcat, prædicare proponunt Verbum Dei, quo facilius, interveniente gratia Spiritus Sancti, ad fidei Catholicæ converti valeant unitatem; et ob hoc, dilectus nobis in Christo, Prior Provincialis ejusdem ordinis nobis supplicavit, ut vobis demus in mandatis quod omnes Judæos, ubicunque locorum in ballivis vestris conversantes, efficaciter moneatis, et inducatis, quod in locis, ubi vobis de consilio fratrum ipsorum magis expedire videbitur, ad audiendum Verbum Dei conveniant, et illud ab iisdem fratribus, absque tumultu, contentione, vel blasphemia, audiant diligenter et benigne: et si forte Altissimus velamen duritiæ a cordibus eorum auferens aliquibus vel alicui ipsorum Judæorum gratiam dederit convertendi, quod cæteri Judæi eis super hoc non impediant, nec per alios impediri procurent: Nos prædictum propositum ipsorum fratrum pium et salubre attendentes, et precibus prædicti Prioris favorabiliter annuentes, in hac parte, vobis mandamus, quod omnes efficaciter moneatis, et eos ad hoc, modis quibus melius sciveritis, inducatis, prout unicuique vestrum inspiraverit spiritus veritatis. In cujus &c. quamdiu regi placuerit duraturas. Teste rege apud Winton. 2 die Januar. ――Pat. 8 E. 1. m. 27.

E.

Johannes de sancto Dionysio, Custos Domus conversorum, tulit breve regis, de magno sigillo, in hæc verba. Edwardus, &c. Justiciariis ad Custodiam Judæorum, &c. assignatis, Salutem. Ex parte conversorum domus nostræ London. Nobis est ostensum, quod cum medietas bonorum, et catallorum, Judæorum conversorum seu convertendorum, ad fidem Catholicam, ad conversos domûs nostræ prædictae, ratione concessionis nostræ eis inde factæ pertineat, alia medietate, illis qui sic a tempore concessionis nostræ prædictæ convertuntur, reservata: ac Belager Judæus Oxon. nuper ad fidem Catholicam se converterit &c. ideo mandamus &c. T. R. apud Woodstock, 25 die Aprilis, an. Reg. nostr. nono.――_Rot. placit. term. Pasche 9. E. 1. r. 7._

Per hoc breve liberantur eidem Johanni, bona, et catalla subscripta, videlicet, unus Liber Prest. Constit. precii 12d.; unus Græcismus precii 6d.; una Legenda, precii 10d.; unum Doctrinale Magnum, precii 1d.; quidam Liber Constitutionum, precii 4s.; quidam Codex, precii 16s.; quoddam Insciatum, precii 16s., &c.

F.

Rex dilectis et fidelibus suis Stephano de Pentecester, Waltero de Heylin, et Johanni de Cobham, justiciariis ad placita transgressionis monetæ audienda, Salutem. Quia omnes Judæi nuper rectati, et per certam suspicionem indictati de retonsione monetæ nostræ, et inde convicti cum ultimo supplicio puniuntur; et quidam eorum, eadem occasione omnia bona et catalla sua forisfecerunt, et in prisonam nostram liberantur, in eadem, ad voluntatem nostram detinendi. Et cum accepimus quod plures Christiani, ob odium Judæorum, propter discrepantiam fidei Christianæ, et ritus Judæorum, et diversa gravamina per ipsos Judæos Christianis hactenus illata, quosdam Judæos nondum rectatos, nec indictatos, de transgressione monetæ, per leves et voluntarias accusationes, accusare et indictare, de die in diem, nituntur, et proponunt; imponentes eis, ad terrorem ipsorum, quod de hujusmodi transgressione culpabiles existunt, et sic per minas hujusmodi accusationis ipsis Judæis metum incutiunt, ut pecuniam extorqueant ab iisdem: ita quod ipsi Judæi super hoc ad legem suam sæpe ponuntur, in vitæ suæ periculum manifestum. Volumus quod omnes Judæi qui ante primum diem Maii, prox præteritum indictati, vel per certam suspicionem rectati non fuerunt de transgressione monetæ prædictæ, et qui facere voluerunt finem, juxta discretionem vestram, ad opus nostrum, pro sic quod non occasionentur de hujusmodi transgressionibus factis ante primum diem Maii, propter novas accusationes Christianorum post eundum diem inde factas non molestentur, sed pacem inde habeant in futurum. Proviso, quod Judæi indictati, vel per certam suspicionem rectati de hujusmodi transgressionibus ante prædictum diem Maii, judicium subeant coram vobis, juxta formam prius inde ordinatam, et provisam. Et ideo vobis mandamus, quod fines hujusmodi capiatis, et præmissa fieri, et observari faciatis, in forma prædicta.――Teste Rege apud Cantuar. 8 die Maii.――_Claus._ 7. E. 1, m. 7.

G.

הי״ח האי אשר נקרא היום אינגלאטירה נעשה שם שמד גדול ועצום בכל אותם קהלות גדולות ועצומות אשר היו שם בימים ההם בחכמה ובינה וכבוד וביחוד העיר הגדולה הנקראת לונדריש אשר היו שם קרוב לשני אלפים בעלי בתים כלם אנשים בעלי חכמה ועושר ושם עשה החכם ר׳ אבדהם בן עזרא אגרת קראה אגרת שבת והשמד היה שימירו דתם וכאשר עמדו על קדושת השם העלילו עליהם שהיו עושים זיוף במטבע ובאה תביעה זו לפני המלך והמלך חקר ודרש ומצא כי המצלילים המזויפים היו מטילים האשמה על היהורים ונמלטו׃ לימים שבו הנוצרים ובקשו מי שיעיד נגד היהודים ומצאו כרצונם איך ראו יהודי קוצץ המטבע ואף על פי שידע המלך כי הכל שקר מפניהמיית העם בקש להשליך מעליו תרעומות אלו ושמא יקומו העם וחרב בידם כדרכם ואין מציל צוה וגרשם והיה הגירוש זה שנת חמשת אלפים ועשרים ליצירה.

H.

בשנת ה אלפים כ׳ כומר אחד נימול באינגילטרה כדי להנשא עם יהודית שנתלהב באהבתה ויודע הדבר |לבני העיר והיורוצים לשרפם אבל המלך בחר לעשות הנקמה בדרך אחרת וגזר כי תוך ג׳ חדשים ימירו ואשר מלו הכומר שרפו ורבים מהם המירו ויקחו כל בניהם מו׳ שנים ולמטה ויוליכום לסוף מלכותו למען ישכחו מנהג אבותיהם היהודים וימת המלך וימלוך בנו תהתיו ותכף בא על מלכותו דבר ורעב ויאמרו יועציו כי לחטאת היהודים שאינם מאמינים היטיב בא העונש להם ויעש שני אהלים על חוף הים על א׳ צייר צורת מרעה״ ושמו ועל אחר צייר משיחם ויאמר עליהם כי מרשה להם להתיהד ולא יכריח שום מהם לשום דבר אמנם כדי להכיר מי יהודי רוצה שהמתיהדים יכנסו באהל מרעה״ וקבלו עליהם לעשותו ורבים מהם נכנסו באהל מרעה״ ואחר הכנסם היו שם מרצחים אותם ומשליכים בים וכן ספו תמו כלם׃

Both Ben Virga and Rabbi G’daliah apparently fixed the date of the expulsion of the Jews from this country A.M. 5020, or A.D. 1260, which is decidedly erroneous. Asher’s inscription on the wall of the Winchester dungeon controverts it.¹ Selden ingeniously, and I dare say correctly, proposes to read נ instead of כ, which proposal reconciles the apparent contradiction. No mistake is more likely to occur with transcribers, than writing down a כ instead of נ.

¹ See pp. 379, 380.